Bava Metzia 12

Kapitel 12

א מסותא דהוו מנצו עלה בי תרי האי אמר דידי הוא והאי אמר דידי הוא קם חד מינייהו אקדשה פרשי מינה רב חנניה ורב אושעיא וכולהו רבנן וא"ל רב אושעיא לרבה כי אזלת קמיה דרב חסדא לכפרי בעי מיניה
1 Einst stritten zwei Leute über eine Badeanstalt, der eine sagte, sie gehöre ihm, und der andere sagte, sie gehöre ihm; da weihte es der eine dem Heiligtume. Darauf mieden esR. Ḥananja, R. Oša͑ja und alle Rabbanan. Da sprach R. Oša͑ja zu Rabba: Wenn du zu R. Ḥisda nach Kaphri gehst, so frage es ihn.
ב כי אתא לסורא א"ל רב המנונא מתני׳ היא ספק בכורות אחד בכור אדם ואחד בכור בהמה בין טהורים בין טמאים המוציא מחבירו עליו הראיה ותני עלה אסורים בגיזה ובעבודה
2 Als er nach Sura kam, sprach R. Hamnuna zu ihm: Dies ist aus einer Mišna zu entnehmen: Bei einem zweifelhaften Erstgeborenen, ob bei dem eines Menschenoder dem eines Tieres, eines reinenoder eines unreinen, hat derjenige, der vom anderen fordert, den Beweis zu erbringen. Hierzu wird gelehrt, daß es zur Schur und zur Arbeit verboten sei.
ג והא הכא דאמר תקפו כהן אין מוציאין אותו מידו דקתני המע"ה וכי לא תקפו אסורין בגיזה ובעבודה
3 [Das Erstgeborene] nimmt man ja, wenn der Priester es eingehascht hat, ihm nicht ab, denn er lehrt, wer vom anderen fordert, habe den Beweis zu erbringen, dennoch ist es, wenn er es nicht eingehascht hat, zur Schur und zur Arbeit verboten.
ד אמר ליה רבה קדושת בכור קאמרת לעולם אימא לך תקפו כהן מוציאין אותו מידו ואפילו הכי אסורים בגיזה ובעבודה דקדושה הבאה מאליה שאני
4 Rabba erwiderte ihm: Du sprichst von der Heiligkeit des Erstgeborenen? Tatsächlich, kann ich dir erwidern, nimmt man es, wenn der Priester es eingehascht hat, ihm ab, dennoch ist es zur Schur und zur Arbeit verboten, weil es bei einer Heiligkeit, die von selberkommt, anders ist.
ה אמר ליה רב חנניה לרבה תניא דמסייע לך הספיקות נכנסין לדיר להתעשר
5 R. Ḥananja sprach zu Rabba: Es gibt eine Lehre als Stütze für dich: Die Zweifelhaftenkommen mit in den Pferch, um verzehntetzu werden.
ו ואי ס"ד תקפו כהן אין מוציאין אותו מידו אמאי נכנסין לדיר נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן
6 Wieso kommen sie mit in den Pferch, wenn man sagen wollte, wenn der Priester sie eingehascht hat, nehme man sie ihm nicht ab, es ergibt sich ja, daß [der Eigentümer] sich mit dem Gelde des Priesters befreit!?
ז אמר ליה אביי אי משום הא לא תסייעיה למר הכא במאי עסקינן כגון דלית ליה אלא תשעה והוא דמה נפשך אי בר חיובא הוא שפיר קא מעשר אי לאו בר חיובא הוא תשעה לאו בר עשורי נינהו
7 Abajje sprach zu ihm: Wenn nur dies, so ist dies keine Stütze für den Meister, denn hier handelt es sich um den Fall, wenn er nur neun und dieses hat. Wie du es nimmst: ist es zehntpflichtig, so ist ja die Verzehntung gültig, ist es nicht zehntpflichtig, so sind ja neun zur Verzehntung nichtpflichtig.
ח הדר אמר אביי לאו מילתא היא דאמרי דספיקא לאו בר עשורי היא דתנן קפץ אחד מן המנויין לתוכן כולן פטורין
8 Später sagte Abajje: Das, was ich gesagt habe, ist nichts; das Zweifelhafte ist zur Verzehntung nichtpflichtig, denn wir haben gelernt: Ist eines von den gezähltenzurück unter die anderen gesprungen, so sind sie allefrei.
ט ואי ס"ד ספיקא בעי עשורי לעשר ממה נפשך דאי בר חיובא הוא שפיר מעשר ואי לאו בר חיובא הוא נפטר במנין הראוי
9 Wenn man nun sagen wollte, das Zweifelhafte sei zu verzehnten, so sollten jene doch auf jeden Fall verzehntet werden: ist es zehntpflichtig, so erfolgt ja die Verzehntung zu Recht, und ist es nicht zehntpflichtig, so werden sie ja frei durch die zur Zählunggeeigneten,
י דאמר רבא מנין הראוי פוטר
10 denn Raba sagte, daß durch die zur Zählung geeigneten die anderen frei werden.
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel